החלטה בתיק רע"א 3433/13 - א'

           לפניי בקשה למתן רשות ערעור ולצידה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיאה י' גרין והשופטות י' וילנר וב' טראובר) בע"א 46700-01-13 שניתן ביום 9.4.2013, אשר דחה את ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט א' דורון) לסילוק יד וחיוב כספי של המבקש.

1.        ביום 4.10.2006 נחתם הסכם שכירות בין הצדדים, לפיו השכירה המשיבה למבקש נכס למשך שנה, מיום 1.3.2006, עם אופציה להארכה (להלן: הנכס). הנכס משמש את המבקש להפעלת מסעדה. במסגרת ההסכם היה על המבקש לשלם למשיבה דמי שכירות חודשיים, וכן לשאת בתשלומי ארנונה, מים וחשמל. אלא שמתחילת שנת 2008 חדל המבקש מלשלם את הסכומים האמורים תוך שהוא ממשיך להחזיק בנכס. על כן, הוגשה על ידי המשיבה תביעה בסדר דין מקוצר לבית משפט השלום לסילוק ידו של המבקש ולחיוב כספי. במסגרת בקשת רשות להתגונן טען המבקש כי ביום 15.3.2007 חתמו הצדדים על הסכם מכר לפיו המבקש רכש את הבעלות בנכס. נטען כי עד למועד זה החזיק המבקש אך בזכות שכירות בנכס, אולם מרגע כריתת הסכם המכר המבקש הינו הבעלים של הנכס ואין לחייבו להתפנות ממנו או לשלם דמי שכירות כנגד החזקתו. המבקש מוסיף כי הוא שילם את התמורה בגין הנכס, ולפי הסכם המכר הבעלות בנכס הייתה אמורה לעבור אליו, באופן רשמי, בתוך שנה מיום חתימת ההסכם. לבקשה צורף מסמך הנושא את חתימתם של שני הצדדים. לטענת המבקש המסמך הוא הסכם המכר הנדון. המשיבה טענה כי מדובר במסמך מזויף אשר לא ראתה מעולם, עד לרגע הגשת בקשת הרשות להתגונן בתגובה לתביעתה.

2.        בית משפט השלום דחה מכל וכל את גרסת המבקש לפיה הצדדים כרתו הסכם מכר אשר מקנה למבקש זכויות בעלות בנכס. נקבע כי מדובר בהסכם מכר מזויף, בין היתר בהתבסס על חוות דעת של מומחית לגרפולוגיה שמונתה על ידי בית המשפט בהסכמת הצדדים (להלן: המומחית) ועל חוסר המהימנות בעדות המבקש. על כן, קבע בית המשפט כי על המבקש לפנות את הנכס לאלתר תוך תשלום פיצוי למשיבה בגובה הפיצויים המוסכמים שנקבעו בהסכם השכירות בסך של 203,264 ש"ח.

3.        ערעור שהוגש על פסק דינו של בית משפט השלום נדחה על ידי בית המשפט המחוזי בפסק דין קצר וענייני, אשר קבע כי בית משפט השלום דן בכל הסוגיות שבמחלוקת באופן מקיף וקבע ממצאים עובדתיים שהתבססו על התשתית הראייתית שהוצגה בפניו. כמו כן, החליט בית המשפט המחוזי לדחות בקשה שהגיש המבקש, טרם הדיון בערעורו, לצירוף ראיות חדשות. הראיות אותן ביקש לצרף הן שני תצהירי עדות - האחד של אדם בשם חזי, שמכיר את הצדדים המעורבים בהליך, אשר טען כי בתקופה בה התקיים הדיון בתיק בבית משפט השלום שמע את מר פיסו, בעליה של המשיבה, מספר לאדם נוסף כי הוא והמומחית "הסתדרו ביניהם"; השני הוא תצהיר של מר יאיר כהן, מנהל העסק של המבקש, אשר תומך כביכול בתצהירו של חזי. בית המשפט קבע כי מדובר ב"עדות מפי השמועה" ועל כן הראיה אינה קבילה ואין לצרפה.

4.        על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור שלפניי, ולצידה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד למתן החלטה בבקשתו. בבקשה למתן רשות ערעור מסתמך המבקש על תצהיר עדותו של חזי תוך שהוא מלין על דחיית הבקשה לצירופו כראיה. לעמדת המבקש, עדותו של חזי מקעקעת את אמינותה של המומחית אשר על עדותה הסתמך בית משפט השלום בהחלטתו. לאור זאת, סבור המבקש כי טענותיו חורגות מעניינם של הצדדים הספציפיים, וכי קיים חשש מהותי לעיוות דין שנגרם כתוצאה מהחלטה לדחות את הבקשה לצירוף תצהירו של חזי, אשר הותירה פסק דין מוטעה על כנו. כמו כן נטען כי בית המשפט המחוזי טעה בקביעתו שמדובר ב"עדות מפי השמועה", מאחר שחזי קלט בחושיו את שנאמר על ידי מר פיסו. על יסוד האמור, סבור המבקש כי ראוי שעניינו יידון ב"גלגול שלישי", ולפחות טוען הוא כי יש להחזיר את התיק לערכאה הדיונית לשם בירור סוגיית אמינותה של חוות דעת המומחית. המבקש מציין כי תוצאות השגיאה המשפטית של בית המשפט המחוזי הן חמורות, ומשמעותן סגירת עסק המשמש פרנסה למבקש ומשפחתו וכן לעובדים רבים. המבקש מוסיף ומעלה רשימה של פגמים בפסיקת בית משפט השלום, אשר העלה כבר בשלב הערעור, ואשר נועדו להוות "דבר מה נוסף" לחשדות שמעלה עדותו של חזי. בין היתר מתייחס המבקש למצבו הכלכלי הירוד של מר פיסו עת שחתם, לכאורה, על הסכם המכר, וכן לקיומן של סתירות רבות בעדותה של המומחית לעניין זיוף ההסכם והחתימה.

5.        לאחר בחינת הבקשה והטיעונים שמעלה המבקש, מצאתי כי דין הבקשה להידחות. הלכה פסוקה היא כי רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן רק מקום בו מתעוררת שאלה משפטית עקרונית, ציבורית או אחרת, שההכרעה בה חורגת מעניינם של הצדדים להליך הספציפי, או במקרים נדירים בהם נדרשת התערבות בית המשפט לשם מניעת עיוות דין (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982); רע"א 5711/12 נ. מצה בע"מ נ' דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ (25.2.13)). הבקשה שלפניי אינה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית אשר חורגת מעניינם של הצדדים. רובן המכריע של טענות המבקש תחומות לנסיבות ולעובדות הספציפיות של המקרה ומופנות אל קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום, אשר מבוססות כדבעי על תשתית ראייתית וממצאי מהימנות.

           כמו כן יובהר כי אף אם הייתה מתקבלת טענת המבקש כי עדותו של חזי אינה "עדות מפי השמועה", ואף אם נתעלם מהעובדה שלא הוגשה לבית משפט זה בקשה לצירוף תצהירו של חזי כראיה חדשה, אין זה המקרה עליו נאמר שהוא מן המקרים הנדירים בהם אי התערבות של בית משפט זה תגרור עיוות דין. הלכה היא כי אמת המידה למתן רשות ערעור אינה הסכמת בית משפט זה עם מסקנה זו או אחרת של הערכאה הקודמת, או בשאלה אם היה פוסק בדרך אחרת, אלא שדרושות נסיבות חריגות המוציאות את המקרה הקונקרטי מהכלל. נסיבות אלו לא קיימות במקרה שלפניי, כפי שיובהר להלן.

6.        מעיון בפסקי הדין של בתי משפט השלום והמחוזי ובמכלול נסיבות המקרה הגעתי למסקנה כי אין בטענותיו של המבקש כדי לשנות את התוצאה אליה הגיעו הערכאות דלמטה. המבקש יוצא מנקודת הנחה כי חוות הדעת של המומחית היוותה בסיס לפסיקת בית משפט השלום, ועולה מדבריו שלולא ניתנה חוות דעת זו לא היה בית המשפט מגיע לתוצאה אליה הגיע. אלא שעיון בפסק דינו המפורט של בית משפט השלום מעלה כי לא כך הדבר. בית המשפט נתן משקל רב לחומר הראיות שהובא בפניו, אשר תמך באופן חד משמעי במסקנה כי אין ממש בגרסת המבקש לפיה נחתם הסכם מכר בינו לבין המשיבה. אכן, בית המשפט ייחס משקל לא מבוטל לחוות דעת המומחית, תוך קביעה ברורה כי עדותה מהימנה וחוות דעתה איכותית ויסודית. אולם מכך לא עולה כי לולא עמדת המומחית היה בית המשפט פוסק אחרת משפסק.

           כך, יוחסה חשיבות מיוחדת לחוסר המהימנות המובהק של עדות המבקש ועדותו של מר כהן שהעיד מטעמו. בית המשפט הציג בהרחבה שלל סתירות שעלו בעדויות אלו, בהן סתירות פנימיות וכן סתירות בין עדות אחת לשנייה. על כן קבע בית המשפט כי על בסיס התרשמותו הישירה מהעדים אין מקום לקבל את גרסת המבקש. עוד ציין בית המשפט כי המבקש לא עמד בנטל שמוטל עליו להוכחת אמיתות החתימה. המבקש אף נמנע מהבאת ראיות שלטענתו תומכות בגרסתו, התנהלות שנזקפת לחובתו בהתאם לכללים המקובלים. זאת ועוד, אין להתעלם מכך שטענות המבקש בדבר בעלותו בנכס נשמעו לראשונה בתגובה לתביעת המשיבה לסילוק ידו ולחיובו בדמי שכירות. לכך מתווספת העובדה כי כלל הראיות מן התקופה שלאחר חתימת הסכם המכר מלמדות אף הן שעד להגשת בקשת הרשות להתגונן, התייחס המבקש לנכס כאל נכס מושכר בלבד. בית משפט השלום היה ער לכך והביע את תמיהתו הרבה על עובדה זו. על ממצאים אלו הוסיף בית המשפט רשימה ארוכה של אינדיקציות המעידות כי לא מדובר בהסכם מכר אלא בהסכם שכירות.

           כפי שהודגש והובהר, קביעותיו החד משמעיות של בית משפט השלום מעוגנות היטב בחומר הראיות. טענת המבקש, לפיה "עת אימץ בית המשפט את חוות דעת המומחית חייב היה למצוא ראיות נוספות אשר יחזקו את המסקנה בדבר אי קיומו של הסכם המכר", אין לה על מה שתישען.

7.        בנוסף אציין כי איני סבורה שהיה ועדותו של חזי תימצא מהימנה, "אין ספק כי תוצאת פסק הדין תשתנה מן הקצה" כפי שטוען המבקש (ראו פסקה 42 לבקשה). עדותו של חזי, כי שמע את מר פיסו אומר שהוא והמומחית "הסתדרו", כלשונו, אינה מוכיחה בהכרח שחוות דעתה של המומחית הייתה מוטה לטובת המשיבה.

           הבקשה, אפוא, נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות. למותר לציין כי עם דחיית בקשת רשות הערעור מתיירת הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שהגיש המבקש.

           ניתנה היום, ט' בתמוז תשע"ג (17.16.13).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. עכ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: